<h1>רבינו ירוחם ני"ב חי"א</h1>
<h2>דף נז.</h2>
במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה דע כי אשה אינה יכולה לצאת בדבר שהוא תכשיט ואם חשוב כל כך, דחיישינן שמא תוציאנו ותראנו לחבירתה אסור. וכן יש דברים שאסור לצאת בהן האשה בשבת אפילו בחצרה כי גזרו עליה שלא תתקשט בהן כלל והם הדברים שחוצצין לטבילת מצוה ושמא תצטרך לטבול טבילת מצוה בשבת ותשכח ותוציאם ולא תחזירם ותוליך ארבע אמו'. ואם הוא דבר שהוא עקר ללבוש כגון מלבוש אפילו שחוצץ בפני הטבילה תצא בהם כי בודאי לא תשכחם ללובשן אחר הטביל' ולא תוליכם ד' אמות אבל דברים אחרי' שאינם מלבוש והם כמו תכשי' אולי תשכחם ותוליכם ולפיכך אסרו שלא תתקשט בהם כלל אפי' בחצרה. ולפי' אמרו חכמים לא תצא אשה במה שקושרת קליעת שער ראשה כגון חוטי צמר או חוטי פשתן או רצועות והן קשורו' בקליעת שערה כי כל אלו הדברים אסורה לטבול בהן עד שתרפ' ויכנסו בהם המים ואולי תתירם ותשכחם כמו שכתבתי ואם הם חוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה מותר ובלבד שלא תצא ילדה בחוטי זקנה ולא זקנה בשל ילדה דמאחר שהם שחורים עם לבנים משלפא להו אבל לבנים עם לבנים ושחורים עם שחורים מותר דאינם חוצצין דאין יכולין להדקן יפה והמים נכנסין. וכן תיכי חלילתא כלומר גדילי חלולים שהם ארוגים כי כל דבר ארוג אינו חוצץ ולא גזרו בהן, ואם הן מטונפים בטיט לא תצא בהם שמקפדת עליהם ומוציאן בשעת טבילה כדי שלא יחזרו לטנף בשרה, פי' או אם הם מוזהבים שמקפדת שיטנפו במים. ויוצאה בחוטים שבצוארה כלומר ענק של כסף וזהב וכיוצא בו שבצוארה שלעולם אינה מהדקתם שמא יחנקו אותם ואינם חוצצים לטבילה אבל אינה יוצאה (בחנקין) [בחבקין] שבצוארה שהיא רצועה רחבה וחלקה שמשימה סביב צוארה ומשימה בה מפה לתלות בפניה בעת האוכל שלא יטנפו בגדיה שמאחר שהיא רחבה וחלקה מהדקת אותה ולא תחנק בה כדי שתראה בעלת בשר ותהיה בולטת בשרה לחוץ כשתהדקנה ולפי' היא חוצצת לטבילה ולא תצא בה כך פשוט בשבת. ומה שכתבתי שלא תצא במה שקושרת קליעת שער ראשה כתבו בתוס' ודוקא במה שקושרת על הקליעה אבל חוטין בתוך קליעת השער כשגודלת אותן מותר לצאת בהן דמאחר שאסור לגדול שערות האשה משום בונה כאשר אכתוב כמו כן אסור להתיר גדילת השער בשבת ואם תרצה לטבול בשבת תתירם [בערב] (ב)שבת ולפי' יוצאה בהן כי אותם שהם של הקליעה מותר לקשרם על הקליעה בשבת ולהתירם לפי' לא תצא בהן מטעם שכתבתי ולפרש"י נראה כי בכל ענין אסור לצאת בהן בין אותם שבתוך הקליעה שגדיל השערות עשוי בהן בין אותם שעל הקליעה שהקליעה קשורה בהן והן על הקליעה סביבה. ודע כי כל שהיא צריכה להתירו לצורך שבת כגון הדברים שכתבתי לצורך טבילה באותן דברים גזרו שלא תתקשט בהן אבל דברים שאינה צריכה להתירם לצורך שבת באותן דברים לא גזרו אף על פי שאפשר להיות דפעמים מתירם, דמאחר שאינה צריכה להתירם לצורך שבת לא חיישינן שמא בשעה שמתירתן תזכור שהוא שבת ואחר כך תשכח שהוא שבת ותבא להוליכם, אבל כשהיא צריכה להתירם לצורך שבת כגון לטבילה שמא בין ההתרה והחזרה שיש שהות גדול תשכח ותוליכנו. ולמטה [לקמן ס"ד ע"ב] אכתוב בכל התכשיטין אם אסור לצאת בהן בחצר או בכרמלית או בר"ה שלנו שדינו ככרמלית. לא תצא אשה בטוטפת וסרביטין שהן כמין ציץ על פדחתה ויש מהן ממיני צבעונין מכסף וזהב. וטוטפת הולך סביב פדחתה מאזן לאזן וסרביטין כורכת ראשה ויורדו' על לחיה ודוקא שאינה תפורה בשבכה כלומר בכובע שלה שמא תשלפנה לחבירתה ותוליכנה ד' אמות אבל תפורה מות' ויוצאה אשה בשבכה מוזהבת שהוא כובע שעל ראשה. ולא תצא אשה בכבול לרשות הרבים כלומר כיפת צמר העשוי מרשת והוא רחב כשתי אצבעות ומשימתו תחת השבכה שבראשה ולפעמים תשמיטנו מתחת השבכה ותראנו לחברתה ותוליכנו ולפי' לא תצא בו לרשו' הרבים אבל בחצרה תצא בו כי הוא תכשיט.
<h2>דף נז:</h2>
ויוצאה אשה באסטמא ודוקא בחצר והוא כמו מצנפת קטן לקשור שערות הקטנות שנשתיירו אחר קשוריה (מלבד) [מלבר] והיא מונעת אותן השערות שלא יצאו חוץ מהקשורים. ויש מי שפי' אסטמא מטלית שתולין בה חוטין של צבעונין שתולין אותו לכלה להסיר ממנה הזבובין העומדים על פניה והיא מתבישת להסירם ואין יוצאין בו לרשות הרבים שאינו תכשיט.
<h2>דף נט.</h2>
לא תצא אשה בעיר של זהב פרש"י נושקא בלעז והוא כבניתא בלשון חז"ל והוא עגול ומשימין אותו בכמה ארצות כנגד החזה במלבוש העליון ולפעמי' בחלוק ויש לו באמצע לשון חד שבו מחברין אותו למלבוש. ור"ת פי' שהוא תכשיט עגול ומשימין אותו על הראש כמו עטרה.
<h2>דף נט:</h2>
ועוד פשוט אבל כבלים שמשימין בין רגל לרגל כדי שלא תפסיע פסיעו' גסות אסור לצאת בהן שמא תשלפם ותראה לחבירתה.
ועוד פשוט ולא תצא בכלילא והוא כמו עטרה שמשימין כנגד פדחתה סביב ראשה שהיא עשויה מכסף כולה לפעמים כמו כוס א' או חתיכות חתיכו' של כסף או זהב וחוט אחד מחברן ולפעמים עשויה על מטלית או חגורה ועליה קבועו' החתיכות של כסף ואותה של כסף כולה לא תצא בה דשמא מפני שהיא חשובה תשלפנה להראו' לחברתה אבל בשל משי או מטלית שעליה קבועו' החתיכות של כסף אינה חשובה כ"כ ותצא בה פשוט בשבת. כל אותם הדברים שאמרנו שלא תצא אשה בהן שמא תשלוף להראות לחברתה משו' חשיבות אותו תכשיט ושמא תוליכנו ארבע אמות, אפילו שתהיה אשה חשובה שאין דרכה להראות לחברתה אסור דלא פלוג רבנן כך כתבו בתוס'. יוצאה אשה בקמרא והוא חגור כמו אבנט במתנים והוא עשוי כמו כלילא שפירשתי למעלה ולפעמים טסי כסף מחתיכות וחוט מחברן ולפעמים על חגו' משי החתיכות של כסף ובכל ענין מותר לצאת דאין דרך להראו' לחברתה. ושני אבנטים לפי פרש"י שפי' שני לשונות א' לאיסור וא' להתר וכתב שנראה לו שאסור מאחר שהם ב' והאחר כמו משוי וכתבו בתוס' אבל אם יש מלבוש מפסיק ביניהן מותר. ודוסקיא אי אית לה מפרחתא מותר לצאת בה ואם לאו אסור. פירו' דוסקיא חגור עור על פרחתא ומפרחתא הוא כמו סרביטין שכתבתי למעלה [נ"ז ע"א] וזה נקר' בערבי מנטקא ורש"י פי' דוסקיא חתיכ' מעיל רחבה ומפרחתא רצועות קצרות תלויות בה להדקה סביבותיו ומאחר דמיהדק לא תבא להתירה ולשולפה כך פשוט בשבת. לא תצא אשה בקטלא והוא בערבי מכנקא פרש"י בגד שיש לו שנצים כמו מכנסים ומכנסת בו רצועות וקושרת סביב צוארה והבגד תלוי על לבה והו' מצוייר בזהב. ולא תצא בנזמי' שעל האף אבל נזמי האוזן מות' שיש טורח לשלפן ומותר לצא'. ולא תצא בטבע' שאין עליה חותם דהוי תכשיט ושמא תשלפנו ותראנו וכל שכן אם יש עליה חותם דלא הוי תכשיט אלא משוי פשוט בשבת. פי' ונראה דבכרמלית מותר לצאת בטבעת. ועוד פשוט דמותר לצאת בטלית מוזהב שאין דרך לפושטו ולהראותו פירו' דכל מידי דעשוי למלבוש לא גזרו בו רבנן שתשלפנו ותראנו לחבירתה דלא גזרו אלא על תכשיט.
<h2>דף ס.</h2>
מחט שאינה נקובה כגון אלו שתוחבות הנשי' להעמיד בהן קשוריה שלא יראו שערותיה וכן מחט שחוגרת בה השער היוצא חוץ לקשוריה וקושרת סביב המחט ותוחבת בתוך קשוריה שלא יראה שערה מותר לצאת בהן שאם תשלפנו קשוריה יתירו ויתגלו שערותיה. אבל מחט או שום דבר שרגילה לחלוק בו שערותיה אסור לצאת בו בשבת כך פשוט בשבת. פי' ומ"מ אותן הנשים שנוהגות לתכשיט לצאת עם מחטים ביותר ממה שצריכות להעמיד קשוריהן כמו שכתבתי אסו' כי בודאי חוששי' שמא ישלפם ושמא יעבירם ד' אמות כמו שכתבתי. ולא תצא במחט נקובה. אגד של בתי שוקים שהאשה קושרת בהן כדי שלא יפלו הבתי שוקים על רגליה מותר לצאת בהן אפילו שיהיו ממשי או משום דבר חשוב ולא אמרי' תשלוף ותראה שאם תשלוף יפלו בתי שוקיה כמו שכתבתי למעלה כך פשו' ומוכח בשבת.
לחלוק שערות האשה בשבת עם שום מחט או עם שום דבר נראה לפי פרש"י שאסור מההיא דפ' במה אשה הואיל והאשה חולקת בה שערה אבל התו' כתבו דמות' שאין לחוש שמא יתלוש שום שער דקי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר. וכן מותר לחוף (ולפשפש) [ולפספס] ולפלות כלומ' לבער הכנים מן הראש בשבת והכי אמרינן בנזיר [מ"ב ע"א] ולא חיישי' שמא יתלוש וכן מוכח בשבת.
<h2>דף סב.</h2>
מפתחות של כסף יש ארצות שנוהגות הנשי' להוציאן בצוארן בשלשלת של כסף ויש אוסרין אותן מן הירושלמי [סוף ה"א] שנראה שכל דבר שעשוי לתשמיש ולתכשיט אסור. ולא תצא אשה בכולייר כך פשוט בשבת פרש"י נושקא והוא כבינת' שיש לשון באמצע' והיא עגולה ותוחבי' אותה הנשים עם אותו הלשון במלבוש כנגד החזה ולפעמים מחברים עמה פתח החלוק שכנגד החזה ור"ת פי' צעיף ופירשתיו למעלה [נ"ט ע"א] ובע' הערוך פי' כמין עטרה. ולא תצא בכבלת פי' קשר של בושם שמתקשרת בה להעביר הזוהמא.
<h2>דף סג:</h2>
ועוד פשוט אבל כבלים שמשימין בין רגל לרגל כדי שלא תפסיע פסיעו' גסות אסור לצאת בהן שמא תשלפם ותראה לחבירתה.
<h2>דף סד:</h2>
ועוד פשוט יוצאה אשה בכבול שהן כבלים שכתבתי למעלה ובפאה נכרית לחצר אף על פי שאסור לצאת בו רשות הרבים כדי שלא תתגנה על בעלה. פי' פאה נכרית קליעה של שער תלושה שמערבת עם שערותיה שתתראה בעלת שער. כל מקום שאמרנו שאסור לצאת בו אסור אפילו בחצר שאינה מעורבת אף על פי שמותר לטלטל בחצר כל תכשיט אבל דרך מלבוש אסור שמא תצא בו לרשות הרבים חוץ מכבול ופאה נכרית כמו שכתבתי כך פשוט בשבת וכן כתב רי"ף דפסק כרב אבל ר"ת פסק כרבי עניני בר ששון דהכל ככבול, כל התכשיטין דינן ככבול ויוצאה בהן לחצר שאינה מעורבת ולפי' ברשות הרבים שלנו שאינם מפולשין משער לשער ואינם רחבי' י"ו אמה דינם ככרמלית ומותר להתקשט האשה ולצאת בתכשיטיה כמו בחצר דלא אסרו אלא ברשות הרבים גמורה ע"כ ויש שחלקו עליו דאפילו שנתיר חצר שאינה מעורבת לא נתיר כרמלית והביאו ראיות על זה דכרמלית חמורה מחצר שאינה מעורבת. ומ"מ כתב ר"ת שאין לאסור לנשים תכשיטיהן דלא ישמעו לנו והנח להן לבנות ישראל מוטב יהו שוגגות ואל יהו מזידות.
<h2>דף סה.</h2>
יוצאה אשה במוך שבאזנה שמשימה לשאוב ליחת האוזן ודוקא שקשור באזניו פי' קשר מהודק ובמוך שבסנדלה והוא שקשור בעקבה ובמוך שהתקינה לנדתה לשאוב באותו מקום דם הנדו' אף על פי שאינו קשו' בירכותי' דכיון דמאיס לא תראנו לחברתה ואפילו שעשתה לו בית יד לא חיישינן שמא תראנו עם הבית יד. יוצאה בגרגיר של מלח שמשימה לכאב השנים או בפלפל או בזנגביל או בקנמון שמשימה לריח הפה וכיוצא בזה ובלבד שיהיה בפיה מע"ש ובלב' שלא תתן לת[ו]ך פיה לכתחלה בשב' ואם נפל מפיה לא תחזיר לפיה שנראה כמתכוונת להוציאו כך פשוט בשבת. שן אם חסר שן מפיה ועשאו של זהב ומשימתו בפיה במקום החסרון אסור לצאת בו דחשובה היא ותראנו או משונה היא ותסירנו ותוליכנו ברשות הרבים דכל כך יש לחוש שתשלוף דבר של גנאי ומשונה כמו דבר חשוב שתראנו לרוב חשיבותו אבל אם השן של כסף שהוא ממראה השינים מותר וכל שכן שן אדם כך פשוט בשבת.
ויוצאות הנשים בחוטין או בקסמי' שבאזניהם שנוקבין אזניהם וכדי שלא יסתמו הנקבים משימין בהן חוטין או קסמי' ואינם לא תכשיט ולא משוי כי דרכן בכך אבל אם החוטים ממיני צבעונין אסור דשמא תוציאם לרוב חשיבותן להראותן ותוליכם. ויוצאה אשה מעוטפת בראשה כמו שנוהגות לצאת. וכן בטליתה יש מקומות שמתעטפות כך בטליתן שמתעטפות בהן וכנגד צוארן יש רצועה בראש אחד מן הטלית קבועה בו ובראש השני מן הטלית לצד האחר כורכין בטלית אגוז או מטבע או אבן וקושר בו הראש השני מן הרצועה ומעמיד הטלית בכתפיו שלא יפול ויוצאה בו כך. ומות' לכרוך אותו האבן או האגוז לכתחלה בשבת אבל לא המטבע אבל אם המטבע כרוך בו מערב שבת יוצאה בו בשבת וכן הדין באיש. ואם יכולה אשה להערים ולכרוך בו אגוז כדי להוציאו וליתנו לבנה קטן בעיא ולא איפשיטא ואסור כל זה בשבת.
<h2>דף סו:</h2>
יוצאה אשה באבן תקומה כלומר אבן שנושאת כדי שלא תפיל ולאו דוקא הרגילה אלא אפילו שאינה רגילה להפיל ולאו דוקא מעוברת אלא כל אשה שמא תתעבר ותפיל ולאו דוקא אבן תקומה אלא אפילו משקל ששוקלין כנגדה שמועילה גם כן ודוקא ששוקלין עמה דבר אחר ובא המשקל בכיוון באותו המשקל ששקלו כנגד' יכולה לצאת בו כמו באבן עצמה. ובמשקל כלומ' ששקלו משקל אחר כנגד אותו המשקל הראשון בעיא ולא איפשיטא ולא תצא בו כלומר במשקל דמשקל כך פשוט.
<h2>דף צב:</h2>
סינר שחוגרת בו אשה לצניעו' ותלה בו שום דבר והוציאו בין שנתכוונה לפניה והוציאתו לאחריה או בהפך חייבת שכן דרכו של סינר לחזר בו תמיד כך פשוט בשבת.
<h2>דף צד:</h2>
גודלת שערותיה וכוחלת או פוקסת אסור וחייבת חטא' כך פשוט בשבת פי' כוחלת עיניה ופוקסת שערה במסרק. ויש מפרשים פוקסת טחה כמין בצק בפניה וכשנוטלו מאדים הבשר. ולא תעביר סרק על פניה מפני שהיא צובעת.
<h2>דף קמא:</h2>
לא תצא אשה במנעל גדול יותר ממדת רגלה ולא בקטן ביותר ולא בחדש מפני שהיא מקפדת ותבא לחולצו ותביאנו ד' אמות ברשו' הרבים ואם יצתה בו שעה אחת מבעוד יום מותר שכבר רגילה בו. ולא תצא במנעל מרופט פי' קרוע למעלה שמא יתלוצצו ממנ' חברותי' ותחלצנו ותביאנו כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמט.</h2>
אין רואין במראה בשבת ודוקא של מתכת מפני שחותכין עמה נימין המדולדלין כלומר שערות ושמא תראה כך בשערה ותתלשם עם המראה בעצמה אבל במראה שאינה של מתכת כגון של זכוכי' וכיוצא בו מות' דאין חותכין בו נימין ואם תראה נימי' הצריכין להסתפר תצטרך לילך בשביל תער או מספרים וביני וביני תזכור שהוא שבת ולפיכך כל מראה של מתכת אסורה אפילו היא קבועה בכותל ושאינה של מתכת מותר אפילו אינה קבועה בכותל כך פשוט בשבת.
